ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
37263-02-12
25/12/2012
|
בפני השופט:
אלכסנדר רון
|
| - נגד - |
התובע:
1. משה טפר
2. טובה טפר
3. ישיבת נתיב אריה
עו"ד ישי שידלובסקי-אור
|
הנתבע:
1. שולמית גוטמן
2. באמצעות אפוטרופסה ישראל שטיגליץ
3. ישראל שטיגליץ
עו"ד אבי הר-זהב
|
|
1. החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.
2. ברקע להחלטה זאת כתב תביעה שעיקר עניינו בטענת המשיבים לקבל לידם את שווים של ספרי תורה שמצאו את דרכם לידי המבקשים בנסיבות אותם פירטו המשיבים בכתב התביעה.
3. אף כי ידועים הדברים, נמצא להזכיר מושכלות יסוד בכל הקשור לדרך בה על בית המשפט לבחון האם להורות על דחייתה של תביעה על הסף; מתרשם אני כי בהיסח הדעת נשתכחו אלה מבאי כוחם הנכבדים מאוד של הצדדים. תחילה אציין כי שעה שבוחן בית המשפט לדחות תביעה על הסף מחוייב הוא לנהוג בזהירות וניתן להורות על כך רק אם ולאחר שהשתכנע בית המשפט שאפילו עלה בידי התובעים להוכיח את האמור בתביעתם, מראשית עד אחרית, לא יהיו זכאים לסעד אותו תבעו, ואף לא לחלקו.
המדובר בסעד מרחיק לכת מאוד, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע, המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו לפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקריןם, בהם ברור לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו... דחייה של תביעה על הסף תיעשה, רק כאשר בית המשפט משוכנע, שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחד היה דינו - להידחות. [ע"א 335/78
יוסף שאלתיאל נ' אריה שני, פ"ד לו (2) 151, 155].
ושנית, אזכיר, שבשלב זה אין בית המשפט נוגע כלל במישור הראייתי ואין הדעת נותנת שאגב דיון בשאלה האם להורות על דחייתה של תביעתה נדונה על הסף, ייתן בית המשפט את דעתו לראיות לכאורה וכל כיוצא בזה.
4. ובהתמקד בטענה שעל הפרק, השאלה שבפני בית המשפט הנה האם עולה מכתב התביעה עצמו שעל הפרק תביעה שהתיישנה, שאם כך, אפילו כל האמור בתביעה - אמת לאמיתה עדיין לא יהיו התובעים זכאים לסעד המבוקש בשל התיישנות העילה.
5. ביחס לעובדות המפורטות בו, שותק כתב התביעה אשר לשאלה מתי התרחשו העובדות השונות. די בכך כדי להגיע למסקנה שלא ניתן לומר, לפחות בשלב זה, שאפילו תוכח התביעה במלואה עתידה היא להידחות בשל התיישנות: הרי אין אנו יודעים כלל, גם לשיטת התובעים, מתי התרחשו העובדות (לפחות לטענת התובעים), אלה שפורטו בכתב התביעה. ולכל היותר, וכך עתיד אני להורות, ראוי להורות על תיקון כתב התביעה באופן שבו, ביחס לכל עובדה נטענת, ייטען על ידי התובעים מתי התרחשה, ולכל היותר, לאחר זאת, ניתן יהא לשוב לשאלת ההתיישנות.
6. בתשובה לתגובת המשיבים נכללות טענות עובדתיות ואף צורפו לתגובה תצהיר ומסמכים. ואולם, לכל אלה, אין מקום, ודומני שנקלע בא כוחם הנכבד של התובעים בדבר שגגה שעה שנקט בדרך זאת. כאמור בפתיח להחלטה זאת, בדיון בבקשה לדחייה על הסף על בית המשפט להמנע מלגעת כלל בראיות, אם וככל שקיימות - לא זה השלב לכך. ויותר מכך, מופיע, למשל, בסעיף 5 לתגובת התובעים, כי מתעלמים המבקשים מעובדה מסוימת. לעובדה זו, לפחות לשיטת התובעים, אין ביטוי קונקרטי בכתב התביעה. לא בכדי סבר גם ב"כ התובעים לצרף נספח לתגובתו וזאת כדי להוכיח את טענתו. ואולם, הרי, כבר אמרנו, שלא זה השלב לטיעון ראייתי ועל כתב התביעה להיבחן על פי האמור בו ולא על פי טענות עובדתיות בתגובה לבקשה לדחיית התביעה על הסף.
7. כאמור, מחויב בית המשפט לזהירות מפני החלטה המורה על דחייתה של תביעה על הסף בשלב כה מוקדם. בע"א 1708/05
אבי גרא, עו"ד (רו"ח) נ' ד"ר יהושע רוזנצוויג, עו"ד (פורסם בנבו, 31.1.06) אף נקבע ש"
הואיל והעובדות לא נתבררו במידה הראויה והואיל ולא ניתן להסתפק בטיעונים העובדתיים שבכתבי הטענות לצורך הכרעה בשאלה שעל הפרק, ראוי היה שלא לפסוק בסוגיית ההתיישנות על יסוד התשתית המוגבלת הקיימת". בד בבד, אל לבית המשפט להתעלם מכך ששותק כתב התביעה בכל הקשור למועד בו התרחשו, אם וככל שהתרחשו העובדות שפורטו בו. נוכח כל זאת, ניתן בזה צו לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן תוך ציון המועד בו התרחשו, לפחות לשיטתם, העובדות המהוות בסיס לעילת התביעה, ולכל היותר, לאחר זאת, יוכלו המבקשים לשוב על טענתם אם יסברו שיש לכך בסיס. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן - אפשרות גם לנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן. וכל זאת, עד למועד הבא שנקבע לדיון בתיק זה.
8. בשלב זה, אמנע מלשקול את שאלת ההוצאות ובמידת הצורך, ישוב בית המשפט לשאלה זו מאוחר יותר.
ניתנה היום,
י"ב טבת תשע"ג
,
25 דצמבר 2012
, בהעדר הצדדים.